המשפט המנהלי דומה למשפט החוקתי במובנים רבים. גם המשפט החוקתי וגם המשפט המנהלי עוסקים ביחסים שבין הפרט לבין רשויות המדינה. כמו שהמשפט החוקתי נועד להתמודד ולהגן על זכויות אדם, כך גם המשפט המנהלי. אלא למשפט המנהלי, בניגוד לחוקתי, יש מטרות נוספות, והמשפט המנהלי הוא רחב יותר מהמשפט החוקתי. כך למשל נקבע בפסק דין אדם טבע ודין כי אחת ממטרותיו של המשפט המנהלי היא גם להגן על אינטרסים אף שאלו אינם מוגדרים כזכויות אדם. אבל עדיין ברור שההגנה על זכויות אדם היא חלק חשוב ממטרות המשפט המנהלי. במשפט המנהלי יש דוגמאות רבות בהן ניתן לראות כיצד המשפט המנהלי מגן על זכויות אדם. אולם מכל הדוגמאות הללו ניתן לראות, לדעתי, כי ההגנה על זכויות אדם במשפט המנהלי איננה הגנה מוחלטת, והמשפט המנהלי יכול היה להעניק הגנה רחבה ועמוקה יותר לזכויות אדם. ואמנה להלן מספר דוגמאות:
פס"ד און – פסק דין זה עסק בחובה לשמור על זכות השוויון, שהיא זכות חוקתית ומוגדרת אחת מזכויות האדם, בבורסה. השאלה שעמדה במוקד פסק הדין היא, האם הבורסה נחשב לרשות מנהלית שמחויב לעיקרון השוויון כמו רשות מנהלית. בית המשפט קבע שכן כי הבורסה היא גוף דו-מהותי. מפסק הדין רואים שאחת מהחובות העיקריות המוטלות על רשות מנהלית היא לפעול בשוויון ולהגן על זכויות האדם. אולם בפסק הדין רואים שאין הגנה מוחלטת לזכויות אדם, כי בפסק הדין של כב' השופט זמיר נאמר שגם כשמחליטים שגוף הוא דו-מהותי לא ברור איזה כללים של המשפט הציבורי יחולו עליו, ולא ברור באיזו עוצמה.
