ביום 23 בפברואר 1994 פורסמה ברשומות הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות[1]. בסעיף 2 לחוק היסוד המוצע נקבע: "לכל תושב הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים לשם קיום בכבוד אנושי, ובכלל זה בתחומי העבודה, השכר ותנאי העבודה, בתחומי ההשכלה, הלימוד והחינוך ובתחומי בריאות והרווחה החברתית; זכות זו תמומש או תוסדר בידי רשויות השלטון לפי חוק ובהתאם ליכולתה הכלכלית של המדינה כפי שתיקבע בידי הממשלה".
במבוא להצעת חוק היסוד (אשר הוגש יחד עם עוד שתי הצעות: הצעת חוק-יסוד: זכויות במשפט והצעת חוק-יסוד: חופש הביטוי וההתאגדות) נאמר כי חודי היסוד הללו באים להגן על שורה של זכויות וחירויות יסוד של אדם כאשר בהגנתם רואה מדינת ישראל תשתית לקיומה היהודי והדמוקרטי[2].
ביום 7 בינואר 2002 שוב פורסמה ברשויות הצעת חוק-יסוד: זכויות חברתיות[3]. נוסחו של סעיף 3 לחוק היסוד המוצע היה זהה לנוסח סעיף 2 של הצעת חוק היסוד משנת 1994, מלבד הוספת זכות לסיפוק צרכים בסיסיים גם בתחום הדיור.
בדברי הסבר להצעת חוק היסוד נאמר כי זכויותיו החברתיות של האדם אנין נופלות בחשיבותן מזכויותיו האזרחיות והמדיניות. עוד נאמר, כי בעקבות חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק נוצרה אי-סימטריה בהגנה על הזכויות במדינת ישראל, ולכן מוצע חוק-יסוד זה – כדי להעניק הגנה חוקתית על הזכויות החברתיות[4].
מבוא
2. הבחנה בין זכויות אזרחיות-פוליטיות לבין זכויות חברתיות-כלכליות
3. התפתחות ההכרה בזכויות חברתיות כזכויות חוקתיות
4. הצורך בהגדרת זכויות החברתיות כזכויות בעלות מעמד חוקתי
5. סיכום
