שאלה מס' 1:
עיקרון היסוד אומר שהממשלה מוסמכת לפעול בהתאם לסמכות שניתנה לה על ידי הכנסת, והסמכות של הממשלה מוגבלת להיקף הסמכות שניתנה לממשלה על ידי הכנסת. הכנסת היא זאת שמעניקה לממשלה סמכות לפעול. הכנסת היא זאת שמביעה אמון בממשלה מכוח האמון של הכנסת הממשלה מוסמכת לפעול. סעיף 3 לחוק יסוד: הממשלה קובע: "הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת". הכנסת גם יכולה להביע אי אמון בממשלה ואז הממשלה מתפזרת והכנסת מביעה אמון בממשלה אחרת. סעיף 28(א) לחוק יסוד: הממשלה קובע: "הכנסת רשאית להביע אי-אמון בממשלה". סעיף 28(ב) לחוק יסוד: הממשלה קובע: "הבעת אי-אמון בממשלה תיעשה בהחלטה של הכנסת, ברוב חבריה, להביע אמון בממשלה אחרת שהודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים כאמור בסעיף 13(ד); הממשלה החדשה תיכון משהביעה בה הכנסת אמון, ומאותה שעה ייכנסו השרים לכהונתם".
שאלה מס' 2:
המהפכה החוקתית התרחשה בסביבות שנת 1992, שאז נחקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, וניתן פסק הדין בעניין בנק המזרחי שנחשב לפסק הדין שבו יצר השופט ברק את המהפכה החוקתית. השינוי שחל בעקבות המהפכה החוקתית הוא שחוקי היסוד הפכו להיות במעמד נורמטיבי גבוה יותר משל חוקים רגילים, ובמעמד של חוקה. גם לפני המהפכה החוקתית בית השפט שמא על זכויות יסוד, אבל זאת באמצעות כלי עבודה מנהליים ופסיקתיים וללא כלי עבודה חוקתיים.
