לדעתי, הכללים החלים על הסמכות המנהלית שומרים באופן מספק על זכויות האדם. במשפט המהלי יש כללים רבים שנקבעו כדי להגן על זכויות אדם, גם במחיר של הגבלת סמכותה של הרשות המנהלית. פרופ' יצחק זמיר אומר שלצד המהפכה החוקתית מתרחשת מהפכה מנהלית, בשל ההיקף העצום של המנהל והיקף שיקול הדעת שיש לו. ניתן לראות כי המשפט המנהלי מתייחס בצורה מיוחדת לסמכויות הנוגעות לזכויות אדם. אציג מספר כללים שכאלו:
המשפט המנהלי מחיל כללים מהמשפט החוקתי על רשויות מנהליות. בפסיקה נקבע כי כללים מהמשפט החוקתי, והצורך להגן על זכויות אדם חוקתיות, הם חובות המוטלות על רשויות מנהליות, המחויבות לכבד את זכויות האדם. כך למשל בפס"ד קסטנבאום ובפס"ד מיקרודף נקבע כי זכויות אדם מהמשפט החוקתי חלות גם על גופים דו-מהותיים, הנחשבים כרשות מנהלית, ובוודאי שזכויות אדם והחובה להתחשב בהן חלה על רשות מנהלית "רגילה". המשפט החוקתי מופשט יותר, ועוסק בזכויות שיש לפרט מול השלטון, לעומת זאת המשפט המנהלי יורד יותר לפרטים, ועוסק באופן מפורש בסמכויות, בתהליכי קבלת החלטות, בשיקול דעת של הרשויות, והכללים שחלים על פעולות הרשות המנהלית, וכן בסעדים הניתנים בגין הפרה של חובות מנהליות. החובות הקונקרטיות שבהן עוסק המשפט המנהלי נובעות, בין היתר, מההגנה על זכויות אדם, המוגשמת גם באמצעות המשפט המנהלי, שהוא במובן מסוים פירוט יישומי של כללי המשפט החוקתי וזכויות היסוד החוקתיות. אך צריך לציין, כי המשפט המנהלי לא עוסק רק בזכויות יסוד, אלא גם באינטרסים שעליהם מבקש המשפט המנהלי להגן אפילו שהם לא נחשבים לזכויות יסוד.
