השאלה לדיון היא: האם ראוי לקבוע הגנה של "שימוש הוגן" בפקודת סימני המסחר, כפי שהיא קיימת בחוק זכות יוצרים.
חוק זכות יוצרים ופקודת סימני המסחר הם שני חוקים המהווים חלק ממארג הדינים של הקניין הרוחני בישראל. כל אחד מהם עוסק בזכויות מוגנות אחרות. חוק זכות יוצרים מגן על "יצירות", על לפי אחת הארבע החלופות שבחוק (ספרותית, אמנותית, דרמטית או מוסיקלית), ופקודת סימני המסחר מגנה על סימני מסחר. אולם בעוד ששני החוקים עוסקים בקניין רוחני, ישנו הבדל מרכזי בין שני החוקים הללו.
ההבדל נוגע להגנה הקבועה בחוק זכות יוצרים בקשר ל"שימוש הוגן". סעיף 19 לחוק זכות יוצרים קובע כי: "שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך". סעיף 19(ב) מוסיף וקובע מהם הפרמטרים שיש לבחון כאשר עולה טענה לשימוש הוגן, ובין היתר: מטרת השימוש ואופיו, אופי היצירה שבה נעשה שימוש, היקף השימוש והשפעת השימוש על היצירה. זוהי הגנה מרכזית בדיני זכויות יוצרים, שבית המשפט שעולה לדיון במקרים רבים בהם עולה טענה להפרה של זכות יוצרים.
לעומת זאת בפקודת סימני המסחר, אין הגנה מקבילה שכזו בקשר לשימוש הוגן. ההגנה שישנה בפקודת סימני המסחר היא "שימוש אמת", העוסקת במקרה שבו השימוש בסימן המסחר הוא שימוש בשם אמיתי של אדם או מקום.
