"מדינת ישראל ... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"[1]. כך נכתב בהכרזת העצמאות המהווה תשתית נורמטיבית היסטורית לזכויות במשפט הישראלי[2]. מדינת ישראל הוקמה כמדינת רווחה שחרטה על דגלה מתן זכויות חברתיות לכלל אזרחיה והמבקשת להבטיח קיום בכבוד ומתן שירותים בסיסיים לרבות הזכות לתעסוקה, חינוך, בריאות ועוד. הכרזת העצמאות לא זכתה למעמד נורמת על חוקתית במשפט, אך שיחקה תפקיד מפתח בניסוח מגילת זכויות האזרח מפי ביה"מ העליון במרכזה עומדת הזכות לשוויון[3]. שוויון חברתי הינה זכות בסיסית הכוללת הזכות לפרנסה בכבוד, זכות שבעצמה חובקת בתוכה שלל זכויות נוספות, חלקן עוסקות בתנאי עבודה בפועל (שעות עבודה ומנוחה, זכויות סוציאליות וכד') וחלקן רחבות יותר, עוסקות ביחס ראוי הוגן ושוויוני לעובד. יצוין שהצעת תקציב המדינה ל-2019 ביקשה להקדיש 175,803,284 ₪ למען סל השירותים החברתיים (קרי לשמירה על זכויות חברתיות)[4]. למרבה הצער, בעשורים האחרונים חל צמצום ניכר במדיניות הרווחה לצד גידול משמעותי בפערים חברתיים. ישראל נמצאת כיום במקום הראשון בדירוג אי שוויון חברתי של המדינות המפותחות[5] ומצב העוני בין הגבוהים בהשוואה בין לאומית[6]. על רקע חוסר שוויון חברתי פרצה ב-2011 המחאה החברתית.
1. מבוא
2. שוויון ואפליה
2.1 זכויות טבעיות, פוליטיות וחברתיות
2.2 זכות השוויון ושוויון הזדמנויות
2.3 חוקי שוויון בישראל
3. פערי שכר בין נשים וגברים בישראל
3.1 נתונים
3.2 הגורמים לפערי שכר
4. התמודדות עם פערי שכר מגדריים
4.1 חקיקה:
4.2 נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה:
5. סיכום
