" הבטחת רווחתם וכבודם של קשישים ונכים הנזקקים לשירותי סיעודיים- תכלית ראויה היא. למשפט נועד תפקיד בהגשמתה. אלא שזכותו של אדם לכבוד אין פרושה שלילתה הגמורה של זכות זו מאחר. אין היא הזכות להעסיק אדם אחר בכפייה, בשכר נמוך וללא תנאים סוציאליים. היא איננה הרשאה בלתי- מסויגת לפגוע בחירותו של האחר."[1]
הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד הינה אחת מן הזכויות הבסיסיות ביותר של הפרט, אדם הסובל מניצול או אפליה במקם עבודתו בשל השתייכותו לקבוצה מסוימת סובל הן מפגיעה כלכלית והן מפגיעה בזכותו לכבוד. הזכות לעבודה בכבוד וללא אפליה קיבלה הכרה בשורה ארוכה של אמנות בינלאומיות ומדובר באחריות חברתית שהיא התנאי הבסיסי לניהול חברה מתוקנת. בשיטת משפטנו הזכות לשוויון מעוגנת במספר בלתי מבוטל של חוקים בניהם החוק העיקרי הוא החוק לשוויון הזדמנויות בעבודה.
ישנה חשיבות יתרה במיגור תופעת האפליה באופן כללי ובתחום העבודה בפרט, זאת לאור העובדה כי מדובר בפגיעה קשה בכבוד העצמי ובזהות של האזרח המופלה, ויש לה השפעה הרסנית על הסולידריות החברתית.[2] אפליה בעובדה זהו מצב במסגרתו אדם מקבל ייחס שונה במקום עבודתו על רקע מין, נטייה מינית, מעמד אישי, דת, גיל, הורות, לאום, ארץ מוצא וכדומה.
1. מבוא
2.רקע
3.העסקת עובדים זרים בשוק העבודה הישראלי
3.1.התפתחות היסטורית ותמונת מצב כללית
3.2.תופעת אפליה בעבודה כנגד עובדים זרים
4. יחסו של המשפט הישראלי לסוגיית אפליית עובדים זרים בשוק העבודה
4.1. גישתו של המחוקק והגופים האחראים על אכיפה
4.2. גישת הפסיקה
4.3. הכשלים הקיימים
5. משפט משווה
6. סיכום מסקנות והמלצות
7. ביבליוגרפיה
