"מדינת ישראל ... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".[1] זהו הנוסח של הכרזת העצמאות המהווה תשתית נורמטיבית היסטורית לזכויות במשפט הישראלי.[2] ישראל הוקמה כמדינת רווחה אשר חרטה על דגלה מתן זכויות חברתיות לכל אזרחיה ומבטיחה קיום בכבוד ומתן שירותים בסיסיים כגון הזכות לתעסוקה, חינוך, בריאות ועוד. הכרזת העצמאות לאעוגנה כנורמה על - חוקתית במשפט, אך עם זאת היא בעלת תפקיד מפתח בניסוח מגילת זכויות האזרח מפי בית המשפט העליון אשר במרכזה ניצבת זכות השוויון.[3] הזכות לשוויון חברתי הינה זכות יסודית המעגנת בתוכה את הזכות להתפרנס בכבוד, זכות שבעצמה כוללת שלל זכויות נוספות, חלקן עוסקות בתנאי עבודה (זכויות סוציאליות, שעות עבודה ומנוחה וכו') ואחרות רחבות יותר, עוסקות ביחס ראוי והוגן לעובד. הצעת תקציב המדינה לשנת 2019 ביקשה להקדיש 175,803,284 ₪ לסל השירותים החברתיים (כלומר לשמירה על זכויות חברתיות).[4] למרבה הצער, בעשורים האחרונים חל צמצום קשה במדיניות הרווחה של ישראל בד בבד עם גידול משמעותי בפערים חברתיים. כיום, נמצאת ישראל במקום הראשון בדירוג אי שוויון חברתי של המדינות המפותחות[5] ומצב העוני בה הינו בין הגבוהים בהשוואה בין לאומית[6].
מבוא
זכות השוויון
2.1 זכויות טבעיות, פוליטיות וחברתיות
2.2 זכות השוויון ושוויון הזדמנויות
שוויון הזדמנויות בעבודה
3.1 משפט מגן בדיני עבודה
3.2 חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה
4.1 מבנה הנציבות
4.2 הפצת מידע לעובדים ולמעסיקים
4.3 עריכת מחקרים וסקרים
4.4 פעילות משפטית
השפעת הנציבות הלכה למעשה
5.1 בין הרצוי למצוי
5.2 השפעת הנציבות הלכה למעשה
סיכום
ביבליוגרפיה
