"מדינת ישראל ... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום ... תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות..."[1].
הקטע הנ"ל לקוח מהכרזת העצמאות של מדינת ישראל ומהווה תשתית נורמטיבית היסטורית לזכויות במשפט הישראלי[2]. ממנו עולה שישראל הוכרזה – עוד במועד הקמתה - כמדינת רווחה ש חרטה על דגלה מתן זכויות חברתיות בסיסיות לכל אזרחיה וכן כמדינה המבקשת להבטיח קיום בכבוד וקבלת שירותים אלמנטריים ובסיסיים כגון הזכות לתעסוקה, לחינוך, לבריאות, דיור, שירותים רפואיים ועוד.
הכרזת העצמאות לא זכתה למעמד של נורמת על חוקתית במשפט הישראלי, אולם היא שיחקה ללא ספק תפקיד מפתח בניסוח מגילת זכויות האזרח פרי עטו של בית המשפט העליון אשר במרכזה עומדת הזכות לשוויון[3]. מעניין לציין שחצי שנה לאחר עיגונה בהכרזת העצמאות, זכתה הזכות לשוויון לעיגון בינלאומי במסגרת "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם"[4].
1. מבוא
2. שוויון ואפליה
2.1. זכויות טבעיות, פוליטיות וחברתיות
2.2. זכות השוויון
2.3. שוויון הזדמנויות בעבודה
3. חוקי שוויון בישראל
3.1. מדיניות חברתית
3.2. חוקי מגן בישראל
4. פערי שכר מגדריים
4.1. פערי שכר בין נשים וגברים בישראל
5. התמודדות עם תופעת פערי השכר
5.1. חקיקה
oחוק שכר שווה לעובדת ולעובד
oחוק שוויון הזדמנויות בעבודה
5.2. עקרון חובת ייצוג הולם והעדפה מתקנת
5.3. נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה
oהזירה המשפטית והפסיקה
oהפעילות "הלוביסטית"
6. משפט משווה
6.1. נתונים גלובלים באשר לפערי שכר מגדריים
6.2. הסיבות לפערי שכר מגדריים גלובלים
6.3. מסקנות הדו"ח העולמי
6.4. חובה ייצוג הולם בעולם
6.5. נציבויות שוויון הזדמנויות בעבודה ברחבי העולם
7. סיכום
8. ביבליוגרפיה
