ניתן להיווכח איפוא שמדינת ישראל הוכרזה כבר במגילת העצמאות כמדינת רווחה המבקשת להבטיח זכויות חברתיות בסיסיות לכלל אזרחיה - זכויות שמטרתן להבטיח קיום בכבוד ואפשרות לקבלת שירותים בסיסיים ואלמנטריים כגון תעסוקה, חינוך, בריאות, ועוד[1].
כפי שנראה בהמשך, אחת הזכויות הבסיסיות במדינת רווחה הינה הזכות להתפרנס בכבוד בעבודה ובתנאי עבודה נאותים, זכות החובקת בתוכה שלל זכויות נוספות, חלקן עוסקות בתנאי העבודה ממש (מכסת שעות עבודה מוגבלת, יום מנוחה שבועי, לתנאי פנסיה, חופשה ומחלה ועוד. וחלקן רחבות יותר ועוסקות ביחס שיש לתת לעובד – ובכלל זה הזכות ליחס הוגן ושוויוני.
כאן המקום לציין כי מדינת ישראל מקדישה לצורך שמירה על זכויות חברתיות – שוויון בכלל זה - תקציב לא מבוטל. כדי לסבר את האוזן הצעת תקציב המדינה לשנת 2019 ביקשה לייעד לסל השירותים החברתיים סך של 175,803,284 ש"ח[2]. ואולם, על אף זאת, בשנת 2011 קמה המחאה החברתית, בין היתר, מתוך תחושת חוסר שיוויון ואי צדק חברתי והולידה את דו"ח ועדת טרכטנברג אשר קבע כי על המדינה להציב יעדים חברתיים לרבות הגדלת התעסוקה, שילוב קבוצות המופלות לרעה בשוק העבודה, הקטנת אי השוויון, יצירת מערכת אכיפה של חוקי העבודה וחוקי מגן של משפט העבודה והגברת האכיפה באמצעות חקיקה.
מבוא
1. שוויון ואפליה
1.1. זכויות טבעיות, פוליטיות וחברתיות
1.2. זכות השוויון
1.3. שוויון הזדמנויות בעבודה
2. חוקי שוויון בישראל
2.1. מדיניות חברתית
2.2. חוקי מגן בישראל
2.3. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
3. פערי שכר בין גברים לנשים
3.1. נתונים אודות פערי שכר בין נשים וגברים בישראל
3.2. הסיבות לפערי השכר בין גברים ונשים
3.3. התמודדות עם הפרת זכויות נשים
4. סיכום
בליוגרפיה
