קביעת הגיל שבו העובד פורש מהעבודה היא מלאכה מורכבת, המערבת שיקולים ואינטרסים רבים ושונים, ובשל המורכבות של הנושא מוכרים בעולם כמה מודלים לפרישה מעבודה. המודל שנבחר בדין הישראלי הוא מודל הפרישה הכפויה מחמת גיל, שלפיו נקבע גיל אחיד שבו המעביד יכול לדרוש מכלל העובדים לפרוש מהעבודה. כנגד מודל זה עלו טענות והופנתה ביקורת, בעיקר על כך שהוא מחייב עובדים שהגיעו לגיל מסוים לפרוש מהעבודה למרות שהם כשירים, מסוגלים ומעוניינים להמשיך לעבוד, להשתכר ולהגשים את עצמם. בעבודה אבחן את מודל הפרישה הכפויה מחמת גיל אל מול מודלים אפשריים אחרים, ובעיקר מודל הפרישה התפקודית שהוא מודל המבוסס על נתונים אישיים ואינדיבידואלים של כל עובד. בהמשך לכך אטען כי על מנת לשמר את היתרונות של מודל הפרישה הכפויה מחמת גיל אל מול מודל הפרישה התפקודית, יש צורך לחשוב על הסדרים משלימים, ואציע את ההסדר המשלים שיש לחשוב עליו.
מודל גיל פרישה חובה
גיל הפרישה מעבודה הוא נושא שיש לו השלכות כלכליות וחברתיות משמעותיות. בפסיקה ובספרות נאמר כי נושא גיל הפרישה הוא נושא מורכב וסבוך[1], שיש לו היבטים רבים ושונים ואינטרסים מנוגדים, ובשל כך מוכרים בעולם מספר מודלים לעניין גיל הפרישה.
המודל שנקבע בישראל הוא מודל הפרישה הכפוי.
מבוא
מודל גיל פרישה חובה
מודלים חלופיים
היתרונות והחסרונות שבמודל גיל פרישה חובה
דיון ועמדה אישית
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
