המהפכה החוקתית שהתרחשה בישראל בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק הביאה לשינוי דרסטי במעמדה ובתחולתה של הזכות לשוויון והפכה אותה לזכות חוקתית שנגזרת מהזכות לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
כפי שמציין השופט אהרון ברק בספרו כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה[1], החקיקה הישראלית מכירה בזכות לשוויון בהקשרים שונים. כך למשל, בחוק שיווין זכויות האישה, התש"א-1951[2] נקבע כי "דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האשה, באשר היא אישה, לכל פעולה משפטית – אין נוהגים לפיה"[3]. הוראה חשובה נוספת נמצאת בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988[4], והיא קובעת כי "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה"[5].
על המאפיינים ועל התכונות השליליות ביותר של תופעת ההפליה ופגיעה בשוויון עמד בית המשפט העליון בפסק דינו בבג"ץ 953/87 פורז' נ' ראש עיריית תל אביב יפו[6]:
"... השוויון הוא ערך יסודי לכל חברה דמוקרטית ... הפרט משתלב למירקם הכולל ונושא בחלקו בבניית החברה, ביודעו שגם האחרים עושים כמוהו. הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על שיקולים של צדק והגינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה.
מבוא.
מיעוט הלאום הערבי: מעמדו ומצבו בשוק העבודה הישראלי
מבוא
מאפייני האוכלוסייה הערבית
בשוק העבודה הישראלי
סיבות לאי שוויון תעסוקתי של החברה הערבית
סיכום
זכות לשוויון כזכות חוקתית והזכות לשוויון במשפט הישראלי
מבוא
זכות לשוויון כזכות חוקתית
השתרשרות ערך השוויון במשפט הישראלי בחום איסור האפליה בתעסוקה
סיכום
המצב המצוי מול מצב הראוי בכל הנוגע לתופעת הפליה אסורה במקום העבודה מחמת לאום, דת וארץ מוצא
מבוא
איסור האפליה בתעסוקה בראי הפסיקה התקדימית
פסק דין בסע"ש 28707-10-13
פסק דין בסע"ש 23-01-17
המצב הראוי
סיכום
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
