מעמדו של האדם הזקן במסגרת מערכת העבודה השתנתה לאורך השנים. פרופ' רות בן ישראל מחלקת את מעמד האדם הזקן במערכת יחסי העבודה לארבע תקופות. התקופה הראשונה המכונה על ידה גרונטוקרטיה, הייתה נהוגה בעבר הרחוק. בתקופה זו מעמדו של הזקן היה רם ונישא. הזקן שולב בכל תחומי החיים, כולל במערכת העבודה. התקופה השנייה מכונה על ידה ״השבת״ של החיים – תקופה שלאורכה חל פיחות גדל והולך במעמדו של הזקן. נקודות הציון החשובות במהפך זה התרחשו במאה השמונה־ עשרה, בעיקר לאחר המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית, אשר לאחריהן החל הדימוי החברתי של הזקן להיות מזוהה עם חוסר פעילות, תשישות, וכמי שאיבד את כושר תפקודו בעבודה. התקופה השלישית, המתייחסת לעשורים האחרונים, מכונה ע"י פרופ' בן ישראל תקופת פולחן הנעורים. בתקופה זו הדעה השלטת היא כי קיים הליך הזדקנות דגנרטיבי, ההופך את העובד הזקן לנטול יכולת לבצע את העבודה, ולכן קיים צורך בגיל פרישת חובה. על מגמה זו השפיעו גם ההתפתחויות טכנולוגיות, המבנה המשתנה של הארגון התעסוקתי, ההנחה בעניין הפער בין ירידת התפוקה של העובד המבוגר, לעומת שכרו הגבוה יותר מזה של העובד הצעיר, הגלובליזציה, והשינויים במשק העבודה. את התקופה הרביעית היא מכנה "חזרה מהפרישה הגילית האחידה" - תקופה המאופיינת בנטייה מחזרה מהמתכונת של פרישה גילית אחידה והמרתה במתכונת של פרישה תפקודית. התפתחות זו היא תוצאה של שילוב גורמים שונים, ביניהם מחקרים מדעיים השוללים את הגישה שהגיל הביולוגי מהווה נציג מהימן של אובדן כושר העבודה, תהליך האינדיבידואליזציה של יחסי העבודה, וחידוד המודעות החברתית לשוויון בכלל ולשוויון בעבודה במיוחד.[1]
מבוא
חלק ראשון: ערך השוויון
כללי
שוויון תעסוקתי
חלק שני: גיל הפרישה בדין הישראלי מקום המדינה ועד לחקיקת חוק גיל פרישה
חוק גיל פרישה וההצעות לתיקונו
סקטור עובדי המדינה
חלק שלישי: שיקולים בעד ונגד קביעת גיל פרישה אחיד לכלל העובדים
תפקודם של אנשים מבוגרים - ממצאים מחקריים
קצבת פרישה (פנסיה) – כללי
קביעת גיל פרישת חובה - נימוקים בעד ונגד
חלק רביעי: עמדת הספרות המשפטית והפסיקה
עמדת הספרות המשפטית
עמדת הפסיקה
הלכת פס"ד גביש
הפסיקה לאחר הילכת גביש
סיכום ומסקנות
מקורות
