במהלך השנים נעשתה כברת דרך ביחס לאנשים עם מוגבלות. בעבר הגישות המקובלות ראו במוגבלות כבעיה טבעית וסובייקטיבית, ולפי הגישות הללו הדרך לגישור על הפערים מהם סובלים אנשים עם מוגבלות היא באמצעות התאמה של אותם אנשים עם מוגבלות לחברה הכללית. גישות אלה השתנו, וכיום התפיסה המקובלת היא שהמוגבלות איננה בעיה סובייקטיבית של האדם עם המוגבלות, אלא היא תוצר של הבנייה חברתית ושל אמות המידה שהחברה מכתיבה בהתאם לצרכי הרוב. לפי הגישה כיום הדרך לגישור הפערים איננה באמצעות התאמה של האנשים עם מוגבלות לחברה הכללית, אלא להפך, באמצעות התאמה של החברה הכללית לצרכיהם המיוחדים של האנשים עם המוגבלות, המהווים חלק מהמרקם המגוון של החברה כולה. בד בבד עם שינוי התפיסות העקרוניות החל גל חקיקה עולמי בקשר לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, שהתמקד במיוחד בעיקרון השוויון כלפי אנשים עם מוגבלות. במסגרת כך נחקק גם בישראל חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות[1].
בעת שגובש החוק, ביקשו יוזמיו לכלול בו היבטים רבים בחייהם של אנשים עם מוגבלות. בפועל, בעת שנחקק החוק הוא עסק רק בשני היבטים: שוויון בתעסוקה ונגישות, אולם במהלך השנים נוספו לחוק היבטים נוספים. לגבי השוויון בתעסוקה, ההתמקדות המרכזית בחוק, בהתאם לחוקים דומים בעולם, היא באיסור על הפליה.
מבוא
הגישות השונות ביחס לאנשים עם מוגבלות
זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בחקיקה
מקרי בוחן בפסיקה
שיתוף אנשים עם מוגבלויות בשוק העבודה בישראל
חסמים לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה
הצעה – אימוץ המנגנון שבחוק שכר שווה
משפט משווה
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
