סוגיה 1: על פי עקרון חוקיות המנהל, לרשות מותר לפעול, רק אם יש להסמכה מפורשת לעשות כך. ניתן לראות בסעיפי החוק שצורפו לאירועון, שהחוק אכן נותן הסמכה ישירה לשר הבריאות והאוצר. לפי פסיקת ביהמ"ש, כאשר הוא דם בעקרון חוקיות המנהל, בנושא אשר ניתן לכנותו, "נושא טכני" , הוא יקבל את פרשנות המנהל לסמכותו באותו עניין[1]. בנוסף יש לדון בשאלת קביעתם של המנכלים של המשרדים לדבי הנחות, כאשר הכלל הוא שעקרון החוקיות, מסמיך רשות לפעול בנושא מסוים רק אם יש לה הסמכה מפורשת לכך[2]. בחוק מגן דוד אדום, אין הסמכה לקביעת הנחות לתושבי הפריפריה ולחיילים, ולכן דבר זה נוגד את עקרון החוקיות. בנוסף מכיוון שמדובר בהחלטה בעלת אופי כספי[3], שכן החלטת המנכלים של המשרדים יש בה כדי לקבוע גבולות תקציביים והכנסות של הרשות, ולכן ניתן לסווג אותה ככזו אשר לא עומדת בתנאי עקרון החוקיות, וזאת מכיוון שהחלטות תקציביות צריכות להיות מוסדרות בחוקים ובתקנות והמנכלים לא יכולים לקבל החלטות מסוג זה על דעת עצמם. דהיינו המנכלים אף סט מההנחיות שקיבלו מהשרים, ונקבע בפסיקת בית המשפט, שצריך שיהיה נסיבות מיוחדות על מנת לחרוג מעיקרון השוויון בפני החוק החל על כל הרשויות[4]. לכן נקבע בפסיקה שכאשר מתקבלת החלטה בחוסר סמכות, היא בטלה. וזאת מכיוון שהחלטה כזאת צריכה להיות קבועה בהסדרים ראשוניים, שנחקקים בכנסת, שהיא הגוף הקובע למתן החלטות כאלו. כמו כן יש להתייחס לסמכותה השיורית של הממשלה[5], הקובעת סמכות שיורית כחריג לעקרון החוקיות, אך אינה כוללת בחובה סמכויות למנכלים או לשרים עצמם לקבוע תקנת שצריכות להיות מוסדרות בהסדרים ראשוניים. בנוסף רשות מנהלית חייבת בחובת היוועצות ולכן הייתה צריכה להקשיב לייעוץ המשפטי אשר התנגד למהלך או לכל הפחות להביא נימוקים וסיבות לדחיית ההמלצה[6]. וכן היו צריכים להקשיב ולשקול את עמדתה של מנכלית מד"א[7]. בנוסף בחינת המקרה באספקלריית סמכות הביצוע, מביאה לתוצאה של סטייה מההנחיות אשר קיבלו המנכלים משריהם[8]. האצלת סמכויותיהם של השרים: אינה חייבת באקט פורמאלי ובהודעה כלשהי על האצלה גופא למנכלים של משרדיהם[9].
