מטלת אמצע: אחריות חברתית וצדק חברתי בעידן הגלובלי
חשיבותה וייחודה של הזכות לחינוך במדינה הדמוקרטית.
הזכות לחינוך, כפי שמגדיר אותה רבין, היא זכותו של כל אדם בחברה לקבל מהמדינה ועל חשבונה שירותי חינוך. זוהי בעצם זכות פוזיטיבית, אשר מחייבת את המדינה לפעול על מנת לספק את החינוך לכלל תושביה (רבין, 2011). אך למרות חשיבותו הרבה של החינוך, למעט מספר הצעות חוק יסוד שלא התקדמו לכלל חוק יסוד, במדינת ישראל אין כל עיגון חוקתי לזכות זו ובית המשפט העליון לא הגדיר את הזכות לחינוך כזכות יסוד חוקתית (רבין, 2011, דהאן, 2010, עמ' 71).
כאשר מדברים על הזכות לחינוך, מכירים בשלושה זכויות משנה הכלולות בתוכה: הזכות לקבל חינוך, כאשר על המדינה מוטלת החובה להעניק אותה; הזכות לחלוקה שווה של שירותי החינוך; וזכות הבחירה, כלומר הזכות של הורים לבחור את החינוך אותו הם מעוניינים להעניק לילדיהם (דהאן, עמ' 71).
למרות שחובתה של המדינה לספק גם זכויות אחרות, כמו למשל הזכות לבריאות, לביטחון סוציאלי ולדיור, הזכות לחינוך נבדלת משאר הזכויות החברתיות באופן מיוחד, שכן היא מהווה כלי משמעותי ליצירה של שוויון. באמצעות רכישת חינוך והשכלה יכול אדם לרכוש לעצמו מקצוע, אשר יאפשר לו להתפתח ולצאת מהמעמד הכלכלי הנמוך אליו נולד, להתפתח ולעלות בסולם המדרגות הכלכלי-חברתי. מכאן, שהזכות לחינוך היא כלי עיקרי המאפשר ניוד חברתי (רבין, 2011).
הזכות לחינוך היא חשובה וייחודית הן לפרט והן לחברה כולה ממספר טעמים. ראשית, מבחינתו של הפרט, היא מהווה בסיס לאוטונומיה שלו ולזכויותיו לחירות ולכבוד. זאת מכיוון שחינוך הוא תנאי לקיום של חירות בחברה המודרנית, בכך שהוא מקנה ידע הדרוש לשם בחירה מושכלת בין חלופות שונות, ובכך שהוא מאפשר ליחיד הגשמה ומימוש עצמי בהתאם לשאיפותיו ותכניותיו. בכך, הוא מחזק את ערכו העצמי ותורם לחיזוק מעמדו החברתי.
בנוסף, הזכות לחינוך היא הכרחית על מנת לממש את זכויות היסוד הפוליטיות והאזרחיות של כל אזרח במדינה, מכיוון שהיא מהווה תנאי למימוש חופש הביטוי ומאפשרת לכל אדם השתתפות פעילה בחיים הדמוקרטיים. בנוסף, החינוך תורם להיווצרותה של חברה סובלנית בכך שהוא מאפשר לאזרחים לגבש את דעותיהם והשקפותיהם באופן עצמאי.
מנקודת המבט החברתית הכוללת, הרי שכאשר המדינה משקיעה בחינוך, היא בעצם משקיעה בכל אחד ואחת מאתנו ותורמת להעשרת האזרחים. בכך, היא מקדמת שגשוג כלכלי וחברתי, כיוון שהאזרחים הם הכוח אשר מניע ומצמיח את הכלכלה והחברה. מכאן, שחברה שאזרחיה משכילים נהנית גם מצמיחה כלכלית, אך גם מיציבות והקטנה של תופעות שליליות כמו פשע, למשל.
לכן, בשל חשיבותה וייחודה של הזכות לחינוך גם ליחיד וגם לחברה, לכל אזרח צריכה להיות הזכות לרכוש השכלה גבוהה בהתאם ליכולותיו וכישוריו, ועל המדינה ליצור תנאים אשר יבטיחו שלכולם תינתן זכות זו ללא קשר למצבם הכלכלי.
