דו"ח קריאה: המרואיין המהוסס.
1. המאמר "The reluctant respondent" עוסק במקרים בהם מראיין מתקשה לשתף פעולה עם המראיין. המחברים מחלקים את הקשיים לשני סוגים מרכזיים: גישה למרואיין והתנגדות, כאשר הם מתרכזים בסוג השני. דהיינו, לאחר שכבר הושגה גישה למרואיין ההתנגדות שלו לחלוק מידע עם המראיין מסיבות שונות. המאמר מצביע על כך שיש מרכיבים רבים המשפיעים על הצלחתו של הריאיון ועל הנטייה של המרואיין להיות מהוסס ביכול ובנכונות שלו לחלוק עם המראיין את המידע והתחושות שיש לו. המחברים טוענים כי ההתנגדות היא שכיחה במקרים בהם המרואיין מתבקש לחלק מידע מהספירה אישית שלו או מהתנסות אישית שלו; כאשר מדובר בהתנהגות סוטה; וכאשר מדובר במשהו קדוש. גורמים אחרים שעשויים להשפיע על נכונותו של המרואיין להתראיין קשורים למאפיינים הדמוגרפיים של המראיין, למיקום של הריאיון, במקרים של מחלוקת לראיון של כלל הצדדים, ועוד. על מנת להוריד את ההיסוס של המרואיין, על המראיין לגרום לו להרגיש בטוח באמצעים שונים החל משימוש בחוש הומור, הסטה לנושא כללי, נורמליזציה של התנהגות סוטה וכלה באופן הניסוח של שאלות הריאיון וחשיפה עצמית של המראיין.
מאמר ההדגמה ״בובת המחנה״ הוא פרק מהספר "מורשת השתיקה: שיחות עם ילדי הרייך השלישי" מאת דן בר-און, שמתאר סיטואציית ראיון עם בת של פושע נאצי בגרמניה, שנים רבות לאחר מלחה"ע השנייה. בר-און שעסק בטראומה ובעיקר בילדים של ניצולי שואה, מפנה את הזרקור בספר הזה לריאיונות עם ילדים של פושעים נאצים. הפרק הוא תיעוד של הריאיון עם בת של פושע נאצי שעבד במספר מחנות לצד הערות, הבהרות ורפלקסיה של המראיין.
2. כאשר בוחנים את הריאיון של בר-און לאור המאמר המתודולוגי של אדלר ואדלר, עולות מספר נקודות. ראשית, מדובר כאן במקרה של המרואיין המהוסס. בתחילת הפרק מתאר בר-און את הקשיים בקבלת הגישה שחווה על מנת לראיין את ביתו של הנאצי. הקשר נוצר באופן מקרי דרך צד שלישי, כאשר הצד המקשר היסס במשך זמן רב לפנות למרואיינת. זמן הציפייה לריאיון הצית בבר-און מקום לדימיון לגביי המרואיינת. גם כאשר ניתנה ההסכמה מצד הבת להתראיין, הצד המתווך הפציר בבר-און שלא לדחות את הפגישה היעודה מחשש להתחרטות ולביטולה.