בפס"ד פיליפוביץ'[1] נקבע כי כאשר סמכות הוענקה בחוק, לא ניתן להאצילה לאחר אלא אם החוק קובע זאת. אולם, נקבע חריג לכלל שניתן להכיר באצילת סמכויות משתמעת במקום שניתן לפרש כראוי ובאורח הגון את החוק[2].
הפסיקה קבעה כי לממשלה הסמכות להעביר סמכויות בין השרים[3]. בנוסף, כאשר מדובר באצילה ע"י שר, סעיף 33(ב) לחוק יסוד הממשלה[4] קובע כי הדבר אפשרי למעט "הסמכות להתקין תקנות".
שר התיירות מקים וועדת מומחים ובנוסף מורה למנכ"ל משרדו לקבוע תקנות לביצוע.
בנוגע לוועדת המומחים ניתן לקבוע כי מדובר בהיוועצות מותרת( פיליפוביץ):
בעל הסמכות שומר על עצמאות שיקול הדעת
המומחים שמונו הם סבירים בתחומם
המומחים אינם עומדים בניגוד עניינים.
[1] בג"ץ 2303/90, פיליפוביץ נגד רשם החברות, פ"ד מו(1) 410 (1992)
[2] דנג"ץ 10350/02 שר הפנים נ' מטר, פ"ד נח (3) 255 (2004)
[3] בג"ץ 1384/98 אבני נ' ראש הממשלה, פ"ד נב (5) 206 (1998)
[4] חוק יסוד הממשלה, תשס"א 2001