נושא המחקר דן בפנייתם של מתבגרים לעזרה תוך אבחנה בין נוער בסיכון לעומת נוער נורמטיבי. מטרת המחקר הינה להעמיק את הידע בנוגע לגורמים המשפיעים ביותר על נכונות מתבגרים לפנות לצורך קבלת עזרה באוכלוסיות המחקר השונות.
המודל עליו מסתמך המחקר הינו מודל "איום על הערך העצמי" הכולל את מאפייני מקבל העזרה, מאפייני נותן העזרה ומאפייני תפיסת הבעיה.
המדגם כלל 482 מתבגרים בני 14 – 18 כאשר 211 מכלל המתבגרים השתייכו לקבוצת סיכון ו – 271 מתבגרים השתייכו לקבוצה נורמטיבית הלומדת בבתי ספר. לצורך המחקר, הנבדקים ענו על חמישה סוגי שאלונים: מאפיינים אישיים, פנייה לעזרה, הערכה עצמית, סגנון התקשרות וחשיפה אישית.
השערות המחקר הינם כי קיים קשר בין שלושת המאפיינים של מודל "איום על הערך העצמי" לבין ההחלטה של המתבגר לפנות לעזרה.
ממצאי המחקר מצביעים על קשר של מאפייני מקבל העזרה ונותן העזרה על הנכונות לפנות לקבלת עזרה. לעומת זאת, לא נמצא קשר של מאפייני תפיסת הבעיה לנכונות לקבלת עזרה.