לאורך העשורים האחרונים סוגיית "טכנולוגיית התקשורת" מהווה את אחד מתחומי המחקר המרכזיים והחשובים ביותר בספרות המחקרית ככלל (Philippa, 2003; Selwyn, Gorard, Furlong, & Madden, 2003; Wilson, Tete-Mensah, & Boateng, 2014) ובקרב ארגונים וחברות בפרט (Philippa, 2003). בקצרה, מונח "טכנולוגיית התקשורת" מתייחס, בין היתר, לשימוש באמצעים טכנולוגיים לצורך קליטה, הצגה והפצת מידע באופן מקוון (Philippa, 2003).
מחקרים קודמים מייחסים לטכנולוגיית תקשורת חשיבות רבה (Freeman & Hasnaoui, 2010). למשל, מחקרים מעלים כי טכנולוגיית התקשורת מסייעת להגביר את מהירות העברת הידע באופן לאומי וגלובאלי, מקדמת תהליכים סינרגטיים בין מחלקות בארגונים, ואף קשורה לצמיחתן של כלכלות, לרבות גידול בתמ"ג. יתרה מכך, נמצא קשר בין שימוש בטכנולוגיית תקשורת לבין פרודוקטיביות עובדים, הגברת יכולות "מולטי – טסקינג", ועידוד עובדים בארגונים יזמות, חדשנות ויצירתיות (Freeman & Hasnaoui, 2010). זאת ועוד, מחקרים מעלים קשר בין שימוש בטכנולוגיית תקשורת לבין רמות גבוהות יותר של שביעות רצון של לקוחות מארגונים, נכונות לרכוש מוצרים בעתיד ותחושת מחויבותם ונאמנותם לארגון (Otiso, Chelangat, & Bonuke, 2012). בעוד שמחקרים רבים מעידים על היתרונות השזורים בטכנולוגיית התקשורת, עד כה, מחקרים אמפיריים מעטים בלבד בחנו את הקשר בין טכנולוגיית תקשורת לבין תפיסת איכות חיים בקרב אנשים. המחקר הנוכחי מבקש להשלים פער זה בספרות והעלה את השאלה – האם קיים קשר בין שימוש בטכנולוגיית תקשורת לבין תפיסת איכות חייהם של אנשים?. במחקר זה שוער כי יימצא קשר חיובי בין שימוש בטכנולוגיית תקשורת לבין תפיסת איכות חיים.
1. תקציר
2. מבוא
3. סקירת ספרות
3.1 טכנולוגיית תקשורת – הגדרה וחשיבו
3.2 איכות חיים – הגדרה
3.3 הקשר בין טכנולוגיית תקשורת ואיכות חיים
4.4 מסגרת תיאורטית
4. שיטה
4.1 משתתפים
4.2 הליך המחקר
4.3 כלי מחקר
4.4 מערך המחקר
5. תוצאות
6. דיון ומסקנות
7. ביבליוגרפיה
8. נספחים
