דחיינות אקדמית
לאורך העשורים האחרונים, גוף רחב של ספרות החל לעסוק ב "דחיינות אקדמית". מונח זה מתייחס לנטייתם של סטודנטים לדחות, לעכב, להתמהמה ו/או להימנע מביצוען של משימות ומטלות אקדמיות (Deniz, Tras, & Aydogan, 2009). סטיל (Steel, 2007) הגדיר דחיינות ככישלון של הפרט בוויסות עצמי להשגת מטרות, אשר מוצא את ביטויו בעיכוב בזמן השלמת משימות. בקונטקסט של דחיינות אקדמית, דחיינות באה לביטוי בעיקר בעיכוב, התמהמהות ודחייה של משימות אקדמיות, לדוגמה – מטלות הגשה, משימות קריאה, הכנה למבחנים וכיוצא בזה (Sirin, 2011).
הגדרת המונח "דחיינות אקדמית" מעוררת מחלקות בין חוקרים. כך למשל, לפי אליס וקנאוס (Ellis & Knaus, 1977) התנהגות דחיינית באה לביטוי בניהול לוקה של זמן, היעדר בקרה עצמית והתנהגות שאינה מכוונת מטרה. התנהגות זו מוצאת את ביטויה, בין השאר, באיחור בהשלמתן של מטלות ומשימות אקדמיות. להבדיל מכך, סולומון ורוטבלום (Solomon & Rothblum, 1984) גורסים כי דחיינות אינה נגזרת של כישלונות ביצוע והשלמתן מטלות בזמן, אלא, מקורה טמון במאפייניו האישיותיים, ההתנהגותיים והקוגניטיביים של הפרט.
ספרות אמפירית ענפה עסקה בגורמים אשר עשויים לעמוד מאחורי דחיינות אקדמית. לדוגמה, מחקרים קודמים מצאו קשר בין ותק ממושך של סטודנטים באקדמיה, דיכאון, תחושת אשמה, ציונים נמוכים והערכה עצמית נמוכה לבין דחיינות אקדמית של סטודנטים (ראה בתוך פרלמן-אבניאון והרדוף, 2018). המחקר הנוכחי יעסוק בגורם נוסף לניבוי דחיינות אקדמית – חרדה חברתית.
1. תקציר
2. מבוא
2.1 דחיינות אקדמית
2.2 חרדה חברתית
2.3 הקשר בין דחיינות אקדמית וחרדה חברתית
4. שיטה
4.1 משתתפים
4.2 כלי המחקר
4.3 מערך המחקר וניתוח הנתונים
4. תוצאות
5. דיון
6. ביבליוגרפיה
