חלק א – הצגת הסיפור האישי סביב נושא העבודה
התבגרות מערבית מול גישה מזרחית
תרמילאות ישראלית
הבנייה עצמית
"לפני שטסתי הרגשתי שהקירות סוגרים עלי, הייתי גמור אחרי הצבא. שירתי בקרבי, ועם כל כמה שהיה מעניין כבר לא יכולתי להיות יותר ישראלי שנלחם בפלסטינאים כל היום. רציתי להתרחק כמה שיותר מהר, להיות חופשי בלי שאף מפקד יגיד לי מה לעשות, בלי להסתכל על השעון...
...כשטסתי חל מהפך ביחסים שלי עם ההורים אבל עד אז היו לי מריבות אינסופיות בתיכון, כי אני התעקשתי על דעתי, וגם הם. בצבא הייתה הפוגה כי הייתי בקרבי, ונהניתי מהפינוק שלהם...
... עליתי למטוס, לבד... שם התחברתי עם מלא חברה צעירים שטסים. משם אתה מתגלגל. לא רציתי להגביל את עצמי לאנשים מסוימים...
...וכולם מסתדרים באורח פלא, ומוזרה מאוד תחושת הרגיעה באוויר, וגם אין כעס או עצב וגם אין שמחה. פשוט מדהים!
... חצי שנה בה חרשתי את הודו מצפונה הירוק, דרך רג'סטאן, גואה, דרך ההרים בדרום, עד לקניאקומרי (מה שקרוי ה"שפיץ"),
... באתי לכאן כדי ליהנות, לבלות, להרגיש את החופש שכל כך היה חסר לי וגם למצוא את עצמי מחדש. זה בעצם ה- STATE OF MIND של חופש פנימי שלא הרגשתי קודם לכן. זו תחושה מהנה ומשכרת שרוצים ממנה עוד ועוד. בחופים הדרומיים גיליתי גן עדן, בגרושים אתה יכול לגור על הים, לאכול כמו מלך, לעשות מסאז'ים, בעצם לבזבז את הזמן ולא להרגיש אשם בכך. ההרגשה הזאת שיש לך אינסוף חירות ושחרור מכל מה שלוחץ עליך, הנופים המדהימים. יש יותר טוב מזה?!
